בלוג #תערוכה

לאמנות מופשטת טובה יש מסר, מושג, "משהו". למרות שהטכניקה אולי נראית פשוטה ואקראית, היא יוצאת ממקום של מחשבה עמוקה ומשמעות גדולה. אתה יכול לראות את אותה האמת פועלת אצל כל הציי

אין ספק, הדרך הקלה ביותר לבחירת ציור ורכישה שלו היא לשבת מול המחשב, לחפש ציור שאתם אוהבים, להכניס פרטי כרטיס אשראי ולפתוח את הדלת לשליח שהביא לכם אותו עד הבית ואפילו לא הייתם צריכים לשלם עבור המשלוח.

יש לכם קיר והחלטתם לתלות עליו ציור? מקומכם כאן. יש לכם קיר ואתם מחפשים לקשט אותו באקססוריז? מעולה. חבל לכם לבזבז את זמנכם בפוסט הזה. רצוי שתעברו לפוסט הבא. הגיע הרגע בו החלטתם שהקיר הלבן או הריק צריך להשתנות ובחרתם לעשות זאת באמצעות ציור? לחפש ציור

בתערוכה הראשונה שערכתי לאבי, הצייר נסים זלאיט, בגלריה, בימים שזלאיטארט הבית, לאמנות היה עדיין בגדר חלום, ביקשה ממני בעלת הגלריה לתת לה מחירון לציורים. כשהגעתי באחד הימים לגלריה ראיתי שהמחיר שרשום גבוה מהמחיר אותו נתתי. לשאלתי ענתה: "ברור, הרי אני צריכה לקבל עמלה ומע"מ אז זה נוסף למחיר שנתת".

בין כל התגובות היתה אחת שידעתי שאני רוצה להגיע אליה. היא גרה בישוב צפוני ששמו לא היה מוכר לי עד לתגובתה. אל עבודותיה התוודעתי דרך צג המחשב ואת לשונה החריפה שמעתי לא פעם דרך המקלדת שרשמה את דבריה הישירים, לעיתים עד כדי בוטות. כשהגעתי אל בי

אני אוהבת את זה. אוהבת את כל ההתרגשות שמתחילה עם עיצוב ההזמנה ושליחתה למוזמנים והפצה ברשתות ובמדיה. אוהבת לראות, לעיתים לראשונה, את העבודות שיוצגו ולהתרגש. תמיד אני מתרגשת, שהרי האמנים שנבחרים להציג אצלנו בגלריה, הם אמנים שנוצר איתם ועם יצירותיהם קשר חם שג

אם אתם אמנים פעילים ורוצים להציג בתערוכה, ודאי נדרשתם לא פעם לשלם כסף, לעתים לבעל הגלריה ולעתים לאוצר או למפיק התערוכה ולעיתים גם וגם. במרבית המקרים אתם גם חותמים על הסכם שבמידה ותימכר יצירה שלכם

אנחנו, ילדי האמנים, שמביטים בהם עסוקים כל כך בעצמם, ביצירתם כאילו דבר לא קיים מלבדם, אם רק היינו יודעים כמה הם זקוקים לנו שם.

בעולם האמנות הלכתי הרבה, במלא מובן המילה. הלכתי לכל גלריה בה רציתי לערוך תערוכה לאבא שלי, הצייר נסים זלאיט. הידע שלי בתחום היה אפסי, כמו גם ההיכרות שלי את הגלריות וחללי התצוגה, שלא לדבר על הא

עד ליום בו נעמדתי על המדרכה ברחוב בתל אביב, לאחר שנאמרה שוב, בפעם המי יודע כמה, והחלטתי: לי תהיה גלריה. אף אחד לא יאמר לי "לא" כשארצה לעשות תערוכה. אף אחד! ידעתי שיש עוד דרך ארוכה ולא קלה לפני, אבל המטרה הופיעה פתאום, ברורה. ידעתי לאן אני רוצה להגיע ותערוכה הפכה להיות רק אבן בדרך.

כל פעם שניתלה ציור חדש על אחד הקירות בבית רחב הידיים בו גר עם אימי, חשתי נפעמת. אני לא מגזימה. משהו בציורים שלו מצליח לגעת בנשמתי. כנראה גם נגע באחרים אחרת איך ניתן להסביר שזכה בשלושה פרסים, אחד מהם בתערוכה בינלאומית במונקו? הייתי בטוחה שכל גלריה שאפנה אליה תהיה מוכנה בחפץ לב לערוך לו תערוכה. כמה טעיתי. איזו נאיבית הייתי.